בלילה – הכוונה מחצות הלילה ועד עלות השחר.
כשהעולם עוטף את עצמו בשקט,
והלב נקי מהמולת היום,
נפתחת דלת פנימית –
לכוונה, לריפוי, לחיבור עמוק עם הנשמה.
זהו זמן של חסד ורחמים,
שעה נדירה של רצון בשמיים,
בה התפילה יוצאת מעומק הלב –
טהורה, כנה, שקטה.
המקובלים מלמדים:
בשעות האלו מידת הדין מתמעטת,
ומידת הרחמים שוכנים בעולם.
האנרגיה הרוחנית משתנה,
אין רעש, אין הסחות –
והשכינה קרובה יותר מתמיד.
בין אם את דתייה, מסורתית,
או פשוט מחפשת ריפוי –
הלילה קורא לך לתפילה מעומק הלב
זמן להתכנס, להתבונן,
ולבקש – שנה של חסד,
של ניקיון הלב,
ושל התחלה חדשה.
עדות המזרח נוהגות לומר סליחות החל מראש חודש אלול,
בעוד יוצאי אשכנז מתחילים באמירת סליחות החל מהשבוע שלפני ראש השנה
את הסליחות נוהגים לומר עד יום כיפור –
ובימי עשרת ימי תשובה, נהוג להוסיף ולהרבות באמירת סליחות,
מפני שימים אלה נחשבים לזמן מיוחד,
בו הנפש קרובה יותר לשוב אל עצמה,
והשמיים פתוחים יותר למחילה ולכפרה.
הסליחות עוצרות את שטף החיים
ומזמינות אותנו לעצור, להתבונן ולבדוק את עצמנו מבפנים.
בתפילות הסליחות נוהגים לשיר ולומר פיוטים
״בן אדם מה לך נרדם”, “אדון הסליחות”, “עננו” –
שפותחים פתח ללב ולבקשה.
מבקשים סליחה. מתפללים.
ומכוונים את הלב לשנה חדשה –
שתהיה מלאה בטוב, ברחמים, ובמחילה.
“הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.” (איכה ה’, כא’)
